ע"א 30/88

תקציר

פסק הדין מתייחס לשני ערעורים על סכסוך בין שותפים עסקיים. למערערת ולמשיבים היו מיזמים עסקיים משותפים שונים, לרבות שתי חברות: אל פז ואלפאשה. לאחר שהתגלעו חיכוכים בין הצדדים, הם חתמו על הסכם בוררות ליישוב כל המחלוקות באמצעות בורר. הבורר קבע כי על המערערת לשלם למשיבים סכום מסוים בגין השקעת חסר בחברה וכן לשלם לאלפשה בגין דמי שכירות ומלאי מזון. המערערת עתרה לבטל את פסק הבורר, אך בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ואישר את פסק הבוררות בשני תיקונים. שני הצדדים ערערו לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון דחה את ערעורו של המערער, ע"א 40/88, ואישר את החלטת בית המשפט המחוזי. בית המשפט קבע כי אלפשה יכולה להיחשב כצד לבוררות, שכן היחסים העסקיים בין הצדדים לבין חברותיהם היו שלובים זה בזה. לשונו הרחבה של הסכם הבוררות ואופי הטענות הצביעו על כך שהבוררות כללה סכסוכים בין המערערת לבין אלפשה. יתר על כן, המערער ושאבי, משקיע נוסף, היו אחראים ביחד ולחוד, כך שהיעדרותו של שבי לא פסלה את פסק הבוררות. בית המשפט דחה גם את טענת המערערת כי יש לנכות מהחיובים את המלאי הקיים, שכן המשיבים לא הסכימו לניכוי זה. בערעור אזרחי מס' 30/88 קיבל בית המשפט את ערעור המשיבים על התיקונים שערך בית המשפט המחוזי בפסק הבורר. בית המשפט קבע, כי המשיבים לא הסכימו לשנות את מקבל התשלום בחסר מעצמם לאלפשה, ותיקונו של בית משפט קמא היווה שינוי מהותי. בכך הושב פסק הבורר המקורי. עוד קבע בית המשפט כי על המשיבים לקבל שכר טרחת עורך דין גבוה מזה שנפסק על ידי בית המשפט המחוזי, בהתאם לתעריפי המינימום של לשכת עורכי הדין. בהתאם לכך, דחה בית המשפט העליון את הערעור האזרחי מס' 40/88 וקיבל את הערעור האזרחי מס' 30/88, תוך שהוא משיב על כנו את פסק הבורר ופוסק למשיבים שכר טרחת עורך דין גבוה יותר.