עש"מ 9741/06

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לערעור של עובד מדינה שהגיש מורה שעבד במחוז דרום וקיבל תמריצים מהמדינה למעבר. המורה ערערה על הצעדים המשמעתיים שננקטו בעקבות הרשעתה בדיון משמעתי. היא הורשעה בזיוף מסמכים ובקבלת תשלומים שלא כדין מהמדינה, בסך כולל של למעלה מ-25 אלף שקל, על בסיס הצהרות כוזבות בדבר דיור להשכרה ודמי נסיעה. המסמכים המזויפים היו קשורים לשני חוזי שכירות נפרדים. המערערת טענה כי היא סומכת על בעלה, שהגיש את הבקשות הכוזבות וזייף את המסמכים, ולא הייתה מודעת למעשיה. עם זאת, בית הדין למשמעת מצא אותה אשמה והטיל עליה נזיפה חמורה, פיטורים מתפקידה, פסילה משירות המדינה למשך 11 חודשים ופיצוי כספי. הערעור על גזר הדין ועל אמצעי המשמעת שהוטלו נדחה. בית המשפט קבע כי מעשיו של המערער הפרו את חובת האמונים שחבים עובדים כלפי מעסיקיהם, ובפרט כלפי עובדי המגזר הציבורי, ובפרט כלפי אנשי חינוך שעל עצמם לעמוד באמות מידה מוסריות גבוהות ולשמש דוגמה לתלמידיהם. בית הדין הדגיש את חומרת המרמה והשחיתות בשירות הציבורי, שהצדיקה את הצעדים המשמעתיים שננקטו נגד המערער. זאת ועוד, בית המשפט לא קיבל את טענת המערערת כי לא הייתה מודעת למעשיו של בעלה, ומצא אותה אשמה במודעות מלאה ובהשתתפות. בהתחשב בעברה התעסוקתי החיובי של המערערת ובנסיבותיה האישיות, בית הדין ראה בפיטורים ובפסילה של 11 חודשים תגובה מידתית, ואף הציע הקלה מסוימת בכך שהמליץ למשרד החינוך לשקול את חזרתה לעבודה לאחר תקופת הפסילה.