ע"פ 401/72

תקציר

הכרעת הדין נוגעת לחמישה מערערים שהיו בני קהילת "הכושים העבריים" שהואשמו בהריגת אדם. רק המערער מס' 3 הורשע בהריגה ונידון לשלוש שנות מאסר, ואילו כל החמישה הורשעו בקשירת קשר לתקיפה בניגוד לסעיף 35 לפקודת חוק העונשין, 1936, ונגזרו עליהם שנת מאסר. בערעור על ההרשעה נטען רק כי היה מקום לזכות את המערערים מחמת הספק הסביר, במיוחד בהתחשב בנסיבות מעשיהם. בית המשפט העליון הסכים עם המערערים וקבע כי הראיות אינן תומכות בהרשעה בקשירת קשר לביצוע תקיפה, וכי במדינות אחרות המגמה היא לצמצם את עבירת קשירת הקשר לביצוע עבירות קלות. עם זאת, אישר בית המשפט את הרשעתו של המערער מס' 3 בהריגה, וקבע כי מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי המנוח מת מפגיעת גרזן הייתה מוצדקת. הראיות הנסיבתיות הובילו למסקנה ההגיונית הבלתי נמנעת כי המערער מס' 3 הוא זה שנתן את המכה האנושה, ועל כן נדחה הערעור בעניינו.