ת"א 7094/01

תקציר

התובע, יועץ מס במקצועו, נתן הלוואות לנתבע מס' 1 בשנות ה-80 וברשותו שטר חוב חתום על ידו ומובטח על ידי שלושה אחרים (נתבעים 2, 3 ו-4) כבטוחה לפירעון. עם זאת, הפתק לא ציין את הסכום או את תאריך הפירעון. התובע הגיש את השטר לביצוע בשנת 1998, תוך שהוא משלים את הפרטים החסרים, לרבות תאריך אקראי משנת 1993, לכאורה בעצת עורך דינו לעקוף את תקופת ההתיישנות. הנתבעים התנגדו בטענה כי ההלוואה נפרעה והשטר מיושן. בית המשפט מצא כי גרסאותיו הסותרות של התובע לגבי האירועים שהובילו לבקשת ההוצאה לפועל חסרות אמינות. נקבע כי השטר הונפק בשנת 1983 והושלם בשנת 1998, כאשר התובע הודה כי החוב נפרע בשנת 1989 אך לא נפרע. בית המשפט קבע כי התביעה לפי השטר התיישנה בשנת 1996, כשנתיים וחצי לפני בקשת ההוצאה לפועל. יתר על כן, לא נמסר לערבים על הארכות שניתנו לחייב העיקרי, מה שהפך את ערבותם למיושנת. לפיכך, תביעת התובעים, שהוגשה כנגד ארבעת הנתבעים, נדחתה מחמת התיישנות, ונפסקו להם יחד 50,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.