ת"פ 51149-02-22

תקציר

השופט במקרה זה קבע את טווח הענישה ההולם לעבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, בהתחשב בערכים החברתיים שנפגעו, מידת הפגיעה ונסיבות העבירה. השופט הדגיש את חומרת עבירות הסמים ואת הצורך בהרתעה, במיוחד לאור כמות הסמים הקשים המשמעותית בה מדובר. השופט התייחס לפסיקה הרלוונטית, שבדרך כלל כרוכה במאסר. בהתחשב בנסיבות העבירה, השופט קבע את טווח הענישה בין שישה חודשים לשנתיים מאסר. באשר לאפשרות להימנע מהרשעת הנאשם, החילה השופטת את כלל קטב, תוך שימת דגש על פוטנציאל השיקום של הנאשם ועל היעדר מעורבות פלילית קודמת. השופט הגיע למסקנה כי מקרה זה הוא חריג, המצדיק את סיום ההליך ללא הרשעה, בהתחשב בהתקדמותה הטיפולית של הנתבעת, בעברה הנקי ובהשפעה השלילית הפוטנציאלית על העסקתה. מטעמי שיקום החליט השופט לחרוג ממתחם הענישה וביטל את הרשעתו של הנאשם. במקום זאת, נגזרו על הנאשם 300 שעות עבודות שירות, התחייבות כספית בסך 5,000 ₪, צו פיקוח והשמדת הסמים. השופט הדגיש את אופיו השיקומי של גזר הדין ואת האפשרות לגזור את הדין אם הנאשם לא ישתף פעולה. ההחלטה באה לאזן בין האינטרס הציבורי בהרתעה לבין נסיבותיו האישיות של הנאשם. גזר דינו של הנאשם נגזר בקצה התחתון של טווח הענישה וזכותו לערער על ההחלטה בבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.