ת"א 3390-03-10

תקציר

התובעת, שנפלה על שביל רכושה של הנתבעת מס' 1 ונפצעה בידה, הצליחה להוכיח כי הנפילה נבעה מהבדל משמעותי ושיטתי במפלסי אבני הריצוף, המהווה מפגע שהנתבעים היו אחראים לתקנו. בית המשפט מצא את גרסתו של התובע לנפילה אמינה ועקבית, ונתמכת בעדויות ומסמכים אחרים. נסיבות הנפילה העמידו את הנתבעים בחובת זהירות מושגית כלפי התובע. עוד מצא בית המשפט כי הנתבעים הפרו את חובת הזהירות הקונקרטית שלהם כלפי התובע, שכן המפגע היה בלתי סביר והיה צריך לצפות אותו ולתקנו. הנתבעים 1, הבעלים של הנכס, ו-2, המבטחת שלהם, היו אחראים ל-40% ו-20% מהנזק בהתאמה. המפגע נגרם עקב עבודתם הלקויה של הנתבעים 3 ו-4, הקבלן והמפקח על העבודות בנכס, אשר נתפסו כאחראים ל-40% הנותרים של הנזק. בית המשפט לא קיבל את הטענה כי התובע נשא באחריות כלשהי לתאונה, שכן אין לצפות מעוברי אורח להביט כל העת מטה אל השביל. נכותה התפקודית של התובעת נקבעה בשיעור של 7.5%, נמוך משיעור נכותה הרפואית בשיעור של 15%. בית המשפט פסק לתובעת 17,487 ₪ בגין אובדן השתכרות בעבר, בהתחשב בדמי הפגיעה שקיבלה, ו-66,167 ₪ בגין הפסד השתכרות עתידית, וכן 8,500 ₪ בגין הפסדי פנסיה עתידיים. כמו כן פוצו התובע 7,000 ₪ ו-6,000 ₪ עבור עזרה לצד ג' בעבר ובעתיד בהתאמה, ו-51,000 ₪ בגין כאב וסבל. סכומים אלו ינוכו מהתשלומים שקיבל התובע מהמל"ל, אשר הצטרפה לתביעה כתובעת 2 ויפוצו במלואם על ידי הנתבעים, בצירוף שכר טרחת עו"ד בסך 25,560 ₪ ו-11,292 ₪ לתובע 1 ו-2 בהתאמה. הסכום הכולל שנפסק לתובע 1 הוא 108,306 ₪ ולתובע 2 הוא 47,848 ₪, שישולם תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, אחרת יהיה כרוך בריבית.