ת"א 1338/97

תקציר

התובע, יליד 1986, סבל מבעיות בריאותיות שונות, לרבות איבוד ידו הימנית ובעיות נשימה. התובעים – הילד והוריו – הגישו תביעת נזיקין נגד הנתבעים בעילה של הולדה שלא כדין, אשר נדחתה בשנת 2004. התובעים ערערו לבית המשפט העליון, שהורה על המשך דיון בתיק. בית המשפט המחוזי נדרש להכריע האם הנתבעים לא סיפקו לתובעים מידע על בדיקות רפואיות נוספות, ואם כן, האם בדיקות אלה היו מגלות את המומים בעובר, והאם מומים אלה היו מביאים להפסקת ההיריון. בית המשפט המחוזי קבע כי הנתבעים לא התרשלו וכי טענת התובעות כי היו מפסיקות את ההיריון אילו ידעו על המומים נדחתה. בית המשפט העליון קיבל חלקית את הערעור, ומצא כי הנתבעים התרשלו בכך שלא יידעו את התובעים על האפשרות לבדיקות נוספות. בית המשפט החזיר את התיק לבית המשפט המחוזי על מנת שיקבע האם קיים קשר סיבתי בין רשלנות הנתבעים לבין לידת התובעת, ויקבע את תקופת ההתיישנות בתביעת ההורים. בית המשפט המחוזי הניח כי התובעים היו פונים לשירותי רפואה פרטיים לצורך בדיקות נוספות. עם זאת, נמצא כי הסיכוי שבדיקות אלה יחשפו את הפגם הספציפי הוא מזערי ונוטה לאפס. בנוסף, נמצא כי גם אם היה מתגלה המום, לא סביר שההורים היו מפסיקים את ההיריון, שכן הראיות מלמדות שהתובעת ניהלה חיים תקינים יחסית. לפיכך, בית המשפט הגיע למסקנה כי הלידה לא הייתה פסולה, ודחה את התביעה. כמו כן, גם תביעת ההורים נדחתה מחמת התיישנות. לפיכך, דחה בית המשפט המחוזי את תביעת הנזיקין של התובעים והורה להם לכסות את הוצאות הנתבעים ושכר טרחת עורכי הדין.