ע"א 9097/03

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס לתביעה אזרחית בה טען המשיב כי יש לדחות את הערעור, והמערערים טענו כי החלטותיו של בית משפט קמא לא היו פסקי דין אלא "החלטות אחרות", המחייבות רשות ערעור. השאלה המרכזית הייתה האם החלטות אלה אכן היו "החלטות אחרות", שכן סיווגן המדויק הוא קריטי להכרעה בהליך הערעור. פסק הדין בוחן את טיבן של החלטות בית משפט קמא וקובע כי הן אכן "החלטות אחרות" ולא פסקי דין. ראשית, בפסק הדין מצוין כי ההחלטות עצמן קובעות כי פסק הדין יינתן במועד מאוחר יותר, מה שמעיד על כך שטרם ניתן פסק דין. שנית, ההחלטות לא סגרו את תיק בית המשפט, שכן הן רק קבעו את חובת המערערים לפצות את המשיב מבלי לציין את הסכום, עליו יוחלט בשלב מאוחר יותר. שלישית, תביעת המשיב לפיצויים היוותה חלופה לתביעתם העיקרית לסעד הצהרתי, וזו האחרונה טרם הוכרעה, כך שנותרה האפשרות כי התביעה העיקרית עדיין תיעתר. מאחר שההחלטות היו "החלטות אחרות", ערעור יחייב חופשה, ופסק הדין דן בלוח הזמנים להגשת בקשה זו. היא מקבלת את טענת המערערים כי לא היו מודעים להחלטות עד יולי 2003, שכן לא הובאו ראיות לסתור זאת. עם זאת, הערעור הוגש באוקטובר 2003, מעבר למועד האחרון להגשת בקשה לחופשה. פסק הדין מכיר בכך אך טוען כי טעותם של המערערים בסיווגם את ההחלטות כניתנות לערעור בזכות היא סבירה נוכח הסתירה הפנימית בהחלטות עצמן. שגיאה זו מצדיקה הארכה להגשת הבקשה לחופשה. המשיב העלה טענות נוספות לדחיית הערעור, לרבות שיהוי בהגשת כתב הגנה ואי המצאת כתב הערעור, אך פסק הדין לא מצא טעמים אלה משכנעים דיים כדי לדחות את הערעור על הסף. תחת זאת, בקשת המשיב לדחות את הערעור התקבלה, והמערערים נדרשו להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 10 ימים. גם בקשת המשיב להוצאות נדחתה.