ב"ל 39720-05-21

תקציר

התובע, עצמאי/בעל מפעל שעבד עם חומרים מזיקים כמו אלומיניום, ברזל, נחושת, ניקל, נירוסטה ושמנים תעשייתיים במשך שנים רבות, טען כי מחלת הריאות שלו, שאובחנה בשנת 2018, הייתה מחלת מקצוע הקשורה לעבודה או נבעה ממיקרוטראומה הקשורה לעבודה. הנתבעת, לעומת זאת, טענה כי מחלתה של התובעת אינה נחשבת למחלת מקצוע ואף לא נגרמה כתוצאה ממיקרוטראומה, ועל כן יש לדחות את התביעה. בית הדין מינה מומחה לרפואה תעסוקתית, אשר אישר כי התובע סובל מאסתמה וכי תנאי עבודתו השפיעו באופן משמעותי על מחלתו. עם זאת, המומחה קבע כי המחלה לא נגרמה על ידי מיקרוטראומה אלא על ידי מנגנון של התרגשות, כלומר גם חשיפה קצרה וחד פעמית לחומרים עלולה להוביל למחלה. עוד ציין המומחה כי המחלה לא נכללה ברשימת מחלות המקצוע. בית המשפט הסכים עם טענת הנתבעת, והדגיש כי רשימת מחלות המקצוע היא רשימה סגורה וכי לא ניתן להגדיר את מחלתו של התובע ככזו. יתר על כן, בית המשפט קבע כי התובע לא סיפק ראיות מספיקות לתמיכה בתיאוריית המיקרוטראומה. לפיכך, התביעה נדחתה. פסק הדין התבסס על חוות דעתו של המומחה, לה נתן בית המשפט משקל משמעותי, ומאחר שהתובע לא הפנה שאלות הבהרה למומחה בעניין מחלת מקצוע, הדברים נחשבו ברורים. לא ייפסקו הוצאות מכיוון שמדובר בתביעת ביטוח לאומי. לתובע שמורה הזכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום קבלתה.