ע"א 28678-12-20

תקציר

פסק הדין דן בפרמטרים שיש לשקול כדי לקבוע האם יש לעכב את ביצוע פסק הדין עד להגשת ערעור. ככלל, הגשת ערעור אינה מעכבת אוטומטית את ביצוע פסק הדין. כדי להצדיק עיכוב ביצוע, על המערער להוכיח כי סיכויי הצלחתו בערעור גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. במקרה זה, מאחר שסיכויי המבקשים להצליח בערעור היו נמוכים, ההתמקדות העיקרית הייתה במאזן הנוחות. השופט שקל את האינטרס של המבקשים לקבל את יומם בבית המשפט מול האינטרס של המשיב לאכוף את פסק הדין בהקדם. בהתחשב בנסיבות הספציפיות של המקרה, לרבות ההשתלטות ארוכת השנים של המבקשים על הקרקע ולוח הזמנים הצפוף שהוטל, החליט השופט להעניק עיכוב ביצוע חלקי. ביצוע פסק הדין עוכב ב-14 יום כדי לאפשר למבקשים לנהל את הליך הערעור. ההחלטה פירטה גם את התנאים הנדרשים לשהות, לרבות מתן התחייבות עצמית וערבות בסך 25,000 ₪. חשוב לציין כי השופטת ציינה את התנהלותם הלקויה של המבקשים בהגשת הערר רק ביום הפינוי המתוכנן, אך בסופו של דבר החליטה לאפשר להם הזדמנות לטעון את טענותיהם. פסק הדין מדגיש את הצורך לבחון את נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה ומזהיר מפני הנחות אוטומטיות בדבר נזק בלתי הפיך במקרים של פינוי מקרקעין.