ע"פ 13932-11-11

תקציר

הערעור על הרשעתו של המערער בהטרדה מינית נדחה. דעת הרוב, שניתנה על ידי השופט פינקלשטיין, קבעה כי אופי מעשיו של המערער, שהיו כרוכים בריבוי מעשי הטרדה מינית כלפי שבע נשים שונות לאורך תקופה ממושכת, היטו את הכף לכיוון אישור ההרשעה, חרף הפגיעה המוכרת בכך שגרמה לסיכויי השיקום של המערער. המעשים, שכללו חיבוקים, נשיקות והערות מיניות, נוצלו על ידי המערער בעמדת הסמכות שלו כלפי בנות השירות הלאומי שעבדו תחתיו. יתר על כן, דעת הרוב מצאה כי החלטתו של בית משפט קמא התבססה על קביעות עובדתיות נכונות, וחומרת העבירה גוברת על שיקול שיקומו של המערער. השופט אמיר, בחוות דעתו החולקת, סבר כי הנסיבות החריגות מצדיקות את ביטול ההרשעה במישור העונשי. לטענתו, החלטתו של בית משפט קמא התבססה על מספר הנחות עובדתיות שגויות, ושיקום המערער, אדם נורמטיבי ללא עבר פלילי, צריך לקבל עדיפות על פני האינטרס הציבורי בהרשעתו. עם זאת, דעתו של השופט אמיר לא התקבלה בדעת הרוב. השופט גרוסקופף הסכים עם החלטת הרוב, והדגיש כי מעשיו של המערער מהווים רמה חמורה של הטרדה מינית, בהתחשב במספר הקורבנות, דינמיקת הכוח וההשפעה המצטברת של המעשים. הוא הוסיף כי ניסיונו של המערער להמעיט במעשיו וההשפעה הישירה על קורבנותיו מצדיקים עוד יותר את החלטת הרוב.