ת"א 4248/05

תקציר

המשיבה-התובעת, חברה, תבעה חמישה נתבעים ותבעה סעד כספי בסך 315,634 ₪. ההליכים נגד שני נאשמים הסתיימו בעוד התיק נגד נאשם אחר התעכב בשל כינוס נכסים. יתר הנתבעים, מספרים 4 ו-5, הגישו בקשה לחייב את המשיב בערבות לפי סעיף 353א לחוק החברות ותקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, מחשש שלא יוכלו להשיב הוצאות אם התביעה לא תצליח. המשיבה טענה כי תיפגע זכות הגישה שלה לערכאות וכי תחולתה של תקנה 519(א) היא על מקרים חריגים. בית המשפט קבע כי סעיף 353א לחוק החברות, בהיותו חקיקה ראשית ספציפית, גובר על תקנות סדר הדין האזרחי הכלליות. עוד נמצא כי המשיבה לא הוכיחה כי תוכל לשלם לנתבעים הוצאות משפט אם התביעה תיכשל, כנדרש בחוק החברות. תעודות רואי החשבון ודוחות המע"מ שהגיש המשיב לא היוו ראיה מספקת לפירעון. מאחר שהמשיב לא הציג דוחות מע"מ עדכניים, בית המשפט הניח שהם מכילים מידע שלילי. מאחר שסיכויי התביעה לא היו מוצלחים או עקרים בעליל, ונוכח כישלונה של המשיבה להוכיח את יכולתה לשלם, נעתר בית המשפט לבקשה. עם זאת, מאחר שהבקשה הוגשה שנים לאחר התביעה ולא סיפקה כל מידע חדש, בית המשפט לא עיכב את ההליכים. המשיב חויב להפקיד כערבות בסך 20,000 ₪, והוצאות הבקשה נפסקו למבקשים.