סע"ש 41442-03-19

תקציר

התובע, עובד הנתבעת למעלה מ-13 שנה, הגיש תביעה בגין תשלומים שונים שלטענתו מגיעים לו. הנתבע טען כי התובע שולם במלואו וכי צו ההארכה במגזר החקלאי אינו חל עליו. בית המשפט קבע כי צו ההארכה אכן חל על התובע, וכי הנתבעת לא מסרה לתובע את ההודעה הנדרשת בעת קבלתו לעבודה. עם זאת, בשל הזמן שחלף מאז החלה העסקתו של התובע, החליט בית הדין שלא לפסוק לו פיצוי כספי בגין היעדר הודעה מוקדמת. נטל ההוכחה הוטל על הנתבע בעניינים שבמחלוקת, לרבות היקף עבודתו של התובע ושכרו הקובע. בית המשפט מצא את עדותו של התובע בנוגע להיקף עבודתו כאמינה, וקיבל את כרטיסי העבודה המקוריים שלו כראיה, מהם עולה כי עבד בממוצע 21.7 ימים בחודש. רישומי הנתבע היו חלקיים ולעיתים סותרים, בעוד כרטיסי התובע מולאו בזמן אמת ונחתמו על ידו. בית המשפט קבע כי שכרו היומי של התובע יעמוד על 260 ₪ לשנים 2012-2014 ו-300 ₪ לשנים 2015-2018, בהתבסס על עדותו העקבית של התובע ועל חלק מספחי השיק שהוגשו כראיות. טענת הנתבעת כי שכר זה כלל את כל הזכויות הסוציאליות נדחתה, שכן היא אינה עולה בקנה אחד עם התשלומים הנדרשים בחוק. נמצא כי התובע נטש את עבודתו בשל מחלוקת על שכרו, ולכן לא היה זכאי להודעה מוקדמת על פיטורים או פיצויי פיטורים, אך הנתבע היה רשאי לנכות את עלות חודש העבודה כהודעה חלופית. עם זאת, התובע היה זכאי לפיצויי פיטורים בהתאם לסכום שהיה על הנתבע להפריש לשירות התעסוקה שלו, שהסתכם בניכוי בסך 29,710 ₪. בית המשפט חישב כי הנתבע היה צריך להפריש 25,971 ₪ לקרן הפנסיה של התובע, ולכן התובע היה זכאי להפרשי פנסיה בסך 8,868 ₪. ראיות התובע בנוגע לשעות הנוספות שלו התקבלו, והנתבעת לא הצליחה להפריך טענה זו, וכתוצאה מכך נפסקו לתובע 163,838 ₪ עבור גמול שעות נוספות. לתובע ניתנו ימי החופשה השנתית הנטענים והתשלום הנלווה בסך 19,830 ₪, שכן הנתבעת לא הציגה כל ראיה המפריכה זאת. טענות התובעת לדמי נסיעה והפרשי שכר מינימום נדחו מחוסר ראיות, וגם זו האחרונה נשקלה כטענה חלופית שלא ניתן להעלותה בכתב התביעה. בית המשפט תמך בטענת התובע כי דמי ההבראה שלו כפי שנרשמו בתלושי השכר היו פיקטיביים, ולכן הוא זכאי לתשלום עבור 58.1 ימי הבראה על פי צו ההארכה. כמו כן נפסקו לתובע 12,380 ₪ עבור דמי חגים, 3,000 ₪ פיצויים לפי חוק הגנת השכר, 18,435 ₪ עבור מענק שנתי, 12,276 ₪ עבור ותק נוסף ו-7,250 ₪ עבור קצבת משק. גם חובו של התובע לנתבעת בסך 13,000 ₪ בגין הלוואות הוכר וינוכה מהתשלומים המגיעים לתובע. בסך הכל חויבה הנתבעת לשלם לתובע סך של 259,289 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כנדרש בחוק החל מיום 1.4.2018. הנתבע גם חויב לשלם לתובע הוצאות בסך 25,000 ₪ בתוך 30 יום.