ע"א 301/61

תקציר

הפרשה סובבת סביב דיירת, סילבה ליפשיץ, שללא רשותו של בעל הבית ברוך רובין הפכה את מרפסת דירתה השכורה לחדר ושיכנה בה את בתה וחתנה. לאחר התראות מרובות ותביעה שהגיש רובין, הורה בית משפט השלום על פינויה של ליפשיץ, וקבע כי הגנתה, שהסתמכה על טענות שווא לקבלת רשות מרובין, אינה צודקת. בית המשפט המחוזי אישר את צו הפינוי. עם זאת, בית המשפט העליון, בדעת רוב, קיבל את ערעורו של ליפשיץ, תוך שהוא מצטט את חוק דמי מפתח, שאינו מקנה לדיירים זכויות קניין מעבר להגנה מפני פינוי שרירותי. בית המשפט קבע כי היה על בית משפט השלום לשקול את האפשרות להעניק ליפשיץ סעד מן היושר, שאינו תלוי באופייה המוסרי או בהתנהגותה, מה גם שניתן לתקן את העיוות. השופט זילברג, בחוות דעת חולקת, טען כי הגנתה הלא הגונה של ליפשיץ צריכה לפסול אותה מסעד כזה. החלטת הרוב הורתה לבית משפט השלום להציע לליפשיץ הזדמנות לתקן את המצב ולקבוע את ההוצאות שנגרמו לרובין, תוך קביעת מועד לתשלום ודחיית צו הפינוי בהתאם.