הפ"ב 7487-09-20

תקציר

פסק הדין דן בגבולות ההתערבות השיפוטית בפסקי בוררות כפי שהותוו בחוק הבוררות, תוך הדגשה כי על בתי המשפט להימנע ככל האפשר מהתערבות בפסקי בוררות. החוק קובע רשימה סגורה של עשר עילות לביטול פסקי בוררות, ותפקידו של בית המשפט הוא לקבוע אם אחת מהעילות הללו חלה. במקרה דנן, טענת המשיב כי לא ניתנה לו הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו בפני הבורר נדחתה על ידי בית המשפט, שכן מצא את גרסת המבקש לאירועים אמינה יותר. בית המשפט העדיף את עדותו האחידה וההגיונית של המבקש על פני גרסאותיו הבלתי עקביות של המשיב. כמו כן, בחן בית המשפט את טענת השיהוי של המשיב, וטען כי הבקשה לאישור פסק הבוררות הוגשה באיחור מופרז של למעלה מ-17 שנה. בית המשפט הסביר כי בעוד שדיני השיהוי חלים על בקשות מסוג זה, על המשיב להוכיח כי המבקש זנח את התביעה לאישור וכי מצבו החמיר עקב השיהוי. בית המשפט דחה את טענות המשיב בדבר החמרה במצב הבריאותי ומסמכים חסרים, ומצא אותן בלתי משכנעות. בסופו של דבר התקבלה הבקשה לאישור פסק הבורר, וההתנגדות לאישורו נדחתה. עם זאת, נוכח השיהוי של המבקש בהגשת הבקשה והאופי המהותי של ההתנגדות, קבע בית המשפט כי על כל צד לשאת בהוצאותיו המשפטיות. פסק הדין ניתן ביום 31.7.2022, בהיעדרם של שני הצדדים.