ע"ע 42710-05-13

תקציר

בית המשפט עיין בקפידה בפסק דינו של בית הדין האזורי ובכל החומרים שהוצגו בתיק זה. הערעור מתייחס לארבעה נושאים עיקריים: זכאות לפיצויי פיטורים, החזר הוצאות נסיעה, התחשבות בהודעה מוקדמת ופדיון ימי חופשה. ראשית, בעניין פיצויי הפיטורים טען המערער כי התפטר בשל משימה נוספת שהוטלה עליו והפרת תנאי שכרו. בית המשפט מצא כי המשימה הנוספת, שעניינה הפצת עיתון הבורסה, אינה מצדיקה את זכאותו של המערער לפיצויי פיטורים, שכן היא האריכה את זמן עבודתו רק בסכום שולי, כ-15 דקות, ולא על בסיס יומי. עם זאת, בית הדין הסכים כי התפטרותו של המערער בשל הפרת תנאי שכרו תקפה. תלושי השכר לא שיקפו את ההסכמה על תנאי שכרה של המערערת, והמשיבה לא נתנה כל מענה ענייני לטענותיה החוזרות ונשנות של המערערת ולאזהרותיה בעניין זה. לפיכך קבע בית המשפט כי המערערת זכאית לפיצויי פיטורים בסך 4,057 ₪. שנית, בגין החזר הוצאות הנסיעה תבעה המערערת סך של 16,500 ₪, אך בית המשפט מצא כי המערערת לא הציגה כל ראיה או קבלות לתמיכה בטענה זו. בית הדין הסכים עם המערער כי דמי הנסיעה המצוינים בתלושי השכר לא שולמו לו בפועל ונכללו בשכרו בלבד. מאחר שלא היה הסכם על הוצאות נסיעה, זכאית המערערת להחזר בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי הכללי. בית המשפט חישב את הסכום ל-9,611.25 ₪. שלישית, סוגיית שיקול ההודעה המוקדמת התעוררה משום שהמשיב ויתר על המשך העסקתו של המערער בתקופת ההודעה המוקדמת. בית הדין הבהיר כי המערערת, כעובדת בשכר שבועי, הייתה צריכה לתת הודעה מוקדמת של 16 יום על התפטרותה. המשיב ויתר על העסקתו של המערער לאחר 11 יום, ולפיכך זכאית המערערת לתשלום עבור 5 הימים הנותרים. הסכום המחושב לכך הוא 541.7 ₪. לבסוף, נדחה הערעור בעניין פדיון ימי החופשה, שכן המערערת לא הצביעה על טעויות כלשהן בחישובי בית הדין האזורי, ולא נמצאו כאלה. סיכומו של דבר, הערעור מתקבל בחלקו. המשיב חויב לשלם למערערת סכומים נוספים בסך 4,057 ₪ עבור פיצויי פיטורים, 9,611.25 ₪ עבור הוצאות נסיעה ו-541.7 ₪ עבור תקופת ההודעה המוקדמת. המשיב יכסה גם את הוצאות המערערת בסך של 1,500 ₪. כל הסכומים יצברו הפרשי הצמדה וריבית כנדרש בחוק החל מהמועדים הנקובים ועד למועד התשלום בפועל.