סע"ש 41629-07-20

תקציר

התובע, יצחק, תבע את מעסיקו לשעבר, הנתבע, בגין טענות שונות הנוגעות להעסקתו ולפיטוריו. הטענה הראשונה הייתה בדבר תחולתו של צו הארכה, אותה דחה בית המשפט מאחר שמצא כי הנתבעת נופלת תחת ענף התחבורה ולא בתחום השירותים. הטענה השנייה הייתה לגבי תקופת ההעסקה, שם קבע בית הדין כי ההעסקה הסתיימה ביום 31.3.2020, ודחה את בקשת התובעת לשכר עבודה ותנאים סוציאליים עבור חודש אפריל 2020, שכן התובעת כבר קיבלה דמי הודעה מוקדמת. הטענה השלישית נגעה לשכר, ובפרט לשכר הקובע, שם קבע בית המשפט כי השכר המובטח והקבוע עומד על 12,000 ₪. לפיכך, נדחו גם התביעות לפיצויי פיטורים ולהפרשות לפנסיה על בסיס חישוב השכר הקובע על ידי התובעת. הטענה הרביעית הייתה בגין ניצול לרעה וחוסר תום לב, שגם אותה דחה בית המשפט מאחר שראיות התובע לא היו מפורטות או קוהרנטיות ואף סותרות ראיות אחרות. הטענה החמישית עסקה בנסיבות סיום ההעסקה, שם מצא בית הדין כי הנתבעת לא קיימה שימוע כדין לתובע, שכן היא מנעה ממנו לקבל ייצוג משפטי ולהתכונן לדיון. הפיטורים שלא כדין זיכו את התובעת בפיצוי של 40,000 ₪ מהנתבעת. התביעות השישית, השביעית, השמינית, התשיעית והעשירית היו בהתאמה בגין ניכוי ערך רכב בתקופת ההודעה המוקדמת, השבת כספים עבור ארוחות, פיצוי בגין איחור בשחרור כספי פנסיה, פיצוי בגין איחור בתשלום עמלות ותלושי שכר. בית המשפט דחה את כל הטענות הללו מאחר שהתובע לא הביא ראיות מספיקות. התביעה ה-11 הייתה לגמול שעות נוספות, שגם אותה דחה בית המשפט על סמך הראיות כי התובע קיבל שכר מלא וגמול שעות נוספות בהתאם. לבסוף, פסק הדין פסק כי כל צד יישא בהוצאותיו והעניק לנתבע 30 יום לשלם לתובע 40,000 ₪, ולאחר מכן יתווספו הפרשי הצמדה וריבית משפטית. לשני הצדדים הזכות לערער על פסק הדין תוך 30 יום מקבלתו.