ת"א 26283-11-16

תקציר

התובעת, עו"ד במקצועה, לקחה מקרר מדירתם השכורה של הנתבעים בשנת 2012, מתוך כוונה להחזירו עם תום חוזה השכירות. כאשר ביקשו הנתבעים את החזרתו בשנת 2014, דרש התובע "דמי שמירה". הנאשמים סירבו והגישו תלונה במשטרה ותלונה ללשכת עורכי הדין בטענה שהמקרר גנוב. התובע תבע את הנתבעים בגין לשון הרע, בהתבסס על הדברים הכתובים שמסרו. בית המשפט פסק לטובת הנאשמים. הודעת הדוא"ל ששלח הנתבע הראשון לנתבע השני, בה כינתה את התובעת בשמות גנאי, לא נחשבה לשון הרע שכן מדובר בחילופי דברים בין בני זוג ולא היוותה "פרסום". בנוסף, הייתה לנתבע הגנת תום לב. באשר לתלונה שנשלחה ללשכת עורכי הדין על ידי הנתבע השני, מצא בית המשפט כי בעוד שהאמירות מהוות לשון הרע, הנתבע נהנה מהגנת תום הלב שכן התלונה הוגשה לרשות מוסמכת. טענות התובע לנזקים שונים שנגרמו על ידי התובענה לא היו נתמכות ונראו כניסיון להפעיל לחץ על הנתבעים. התביעה נדחתה, והתובע חויב לשלם לנתבעים הוצאות בסך 15,000 ₪.