ה"פ 50558-03-19

תקציר

השופט קבע כי המשכנתא שנרשמה על מקום מגוריהם של המבקשים נועדה להבטיח את כל חובותיהם הקיימים והעתידיים לבנק, ולא הלוואה ספציפית בסך 2 מיליון שקל שלא ניתנה, כפי שטענו המבקשים. המבקשים, אנשי עסקים מנוסים, לא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בתביעתם ולא הוכיחו כי הבנק הסכים להעניק להם הלוואה ספציפית. שטר המשכנתא, שקבע כי בית המגורים משועבד להבטחת כל חוב שהמבקשים חייבים לבנק, היה אמור לשקף נאמנה את כוונות המבקשים. זאת ועוד, התנהלות המבקשים, כגון חידוש ביטוח דירה בבנק ורישום הערת אזהרה על הלוואה של קרוב משפחה אחר, הצביעה על כך שהיו מודעים לכך שהמשכנתא לא בוטלה. השופטת דחתה גם טענות אחרות שהעלו המבקשים, כגון הימנעותו של הבנק מהמצאת מסמכי פתיחת חשבון, וקבעה כי המבקשים יכלו להשיג מסמכים אלה בעצמם או לבקש אותם מהבנק. השופטת הדגישה כי טענות המבקשים בנוגע לבקשת הלוואה נפרדת לנכס אחר לא תרמו למקרה הנדון. לבסוף, השופט דחה טענות הנוגעות להליך ההוצאה לפועל ושיעורי הריבית, וקבע כי הן אינן רלוונטיות להליך הנוכחי. כתוצאה מכך דחה השופט את בקשת הפתיחה, ביטל את הוראת השעה והורה למבקשים לשלם לבנק הוצאות בסך 20 אלף שקל.