ת"פ 18959-01-20

תקציר

הנאשם, עורך דין במקצועו, הואשם בשני סעיפים של גניבה על ידי אדם מורשה ובשני סעיפים של שימוש במסמכים מזויפים. האישום הראשון התרחש בשנת 2012, כאשר הנאשם ביקש מלקוח להעביר כספים לחשבונו האישי עבור שכר טרחה, אותם השתמש לאחר מכן להוצאות אישיות. הוא גם הציג ללקוחה מסמכים מזויפים כדי לשכנע אותה שהליכים משפטיים נמשכים. האירוע השני התרחש בשנת 2015 כאשר הנאשם קיבל כספים מלקוח לצורך סגירת תיקי הוצאה לפועל, אך במקום זאת הלקוח המשיך לקבל הודעות עיקול. הנאשם החזיר את הכסף הגנוב רק לאחר שהלקוחות גילו את התרמית. לנאשם לא עבר פלילי אך היו לו מספר הרשעות משמעתיות. השופט הכיר בנסיבותיו האישיות של הנאשם, לרבות איומים שהושמעו נגדו מצד גורמים פליליים, אך ציין כי קשיים אלה אינם מצדיקים את ביצוע העבירות. השופט ציין גם את הודאתו החלקית של הנאשם באחריות ואת שיתוף הפעולה שלו עם שירות המבחן. עם זאת, השופט התרשם מהערכת שירות המבחן את חוסר יכולתו של הנאשם לקחת אחריות מלאה על מעשיו ואת היעדר מסקנה חד משמעית לגבי שיקומו. באיזון בין האינטרס הציבורי לנסיבות המקרה, החליטה השופטת שלא לבטל את ההרשעה, תוך הדגשת חומרתה הקיצונית של הפרת אמונים של עורך דין. בסופו של דבר נגזרו על הנאשם שישה חודשי מאסר בפועל (על תנאי למשך שלוש שנים), 300 שעות עבודות שירות ופיצוי בסך 35 אלף שקל שישולם לאחת המתלוננות. השופט גם בחר שלא להטיל צו מבחן, והותיר את הנאשם להמשיך בהליכים טיפוליים באופן פרטי.