ת"א 54976-02-18

תקציר

התובעים, שהם הבעלים של חווה מספר 17 במושב איתן, טענו כי הנתבעת, ועד המושב, לא עמדה בהסכם פיצוי בגין ויתור על חלק מאדמתם. ההסכם האמור נועד להרחיב את המגרש. התובעים סיפקו מכתב מיו"ר הוועדה לשעבר, המאשר את ההסכם. עם זאת, היו"ר הנוכחי העיד כי פרוטוקול האסיפה, שאישר את ההסכם, נמצא בספר הפרוטוקולים, דבר המעיד על כך שהתובעים היו מודעים להסכם. השופט קבע כי התובעים לא הוכיחו כי הפרוטוקולים זויפו, כפי שטענו. עם זאת, השופטת הסכימה עם התובעים כי הנושא לא הוצג כראוי בסדר היום של האסיפה, ולכן בעלי חווה 17 לא היו מחויבים להחלטה. עוד הדגישה השופטת כי הפיצוי הכספי שהוצע לתובעים גבוה משמעותית מזה שהוצע לבעלי משקים אחרים, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם עקרון השוויון. מאחר שהצעת הפיצוי לא אושרה על ידי האסיפה הכללית, היא נעשתה ללא סמכות חוקית. לפיכך, דחתה השופטת את התביעה, בקובעה כי התובעים אינם זכאים לפיצוי הכספי שביקשו. במקום זאת, הציע השופט כי התובעים יוכלו להביע את הסכמתם להשתתפות הנתבע בעלויות הפיתוח של חלקה אחת. כמו כן חויבו התובעים לשלם לנתבע שכר טרחת עורך דין, שהופחת ל-5,000 ₪. לבסוף ציינה השופטת כי פסק הדין לא פגע בזכויות החלקות שהוקצו לתובעים במסגרת ההרחבה.