ס"ע 11700-07-10

תקציר

התובעת, עובדת התאגיד הנתבע, תבעה פיצויים שונים הקשורים להעסקתה ולפיטוריה לאחר מכן. לטענתה, פיטוריה נבעו מאפליה על רקע טיפולי פוריות שעברה ולכן הפרה את חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. עוד טענה כי לא נערך לה שימוע לפני פיטורים, בניגוד לחוק עבודת נשים, ותבעה פיצוי בגין כך ועוגמת נפש. בנוסף, טענה התובעת כי היא חייבת תשלומים שונים מהנתבעת, לרבות הפרשים בפיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, ליקויים בהפרשות לפנסיה, ימי חופשה ועמלות מכירה. היא ביקשה להורות לנתבעת להמציא חשבונות בגין עמלות מכירה אלה, אך הנתבעת סירבה. השופטת בחנה את חומר הראיות ולא מצאה קשר בין פיטוריה של התובעת לבין טיפולי הפוריות שעברה. עוד מצאו כי התובעת לא זכתה לשימוע כנדרש, אך הדבר לא גרם לה כל נזק, וממילא היא אינה מעוניינת להמשיך בעבודתה. באשר לתביעותיה של התובעת לפיצויים כספיים, קבעה השופטת כי השכר הקובע לפיצויי הפיטורים של התובעת הורכב משכר היסוד שלה בתוספת עמלות, ובתוספת הוצאות רכב, בסך כולל של 12,945 ₪. התובעת הייתה זכאית להפרשי פיצויי פיטורים בסך 4,313 ₪ ולתוספת של 2,500 ₪. כמו כן, היא הייתה זכאית ל-2,745 ש"ח דמי הודעה מוקדמת ול-8416 ש"ח בגין הפרשות לא מספיקות לפנסיה. כמו כן, היו לתובעת 30 ימי חופשה שלא נוצלו, המזכים אותה ב-14,784 ₪, בתוספת 361 ₪ עבור תשלומים כלכליים עבור ימים בהם לא יצאה לחופשה. השופט הורה לנתבעת להמציא חשבונות לעמלות המכירות של התובעת, ומצא כי התובע לא שולם במלואו. התובעת הייתה זכאית להפרשי עמלות בסך 10,102 ₪, בתוספת 500 ₪ הפרשות לפנסיה שנגזרו מסכום זה. בסיכומו של דבר, הפער המשמעותי בין הסכום הנתבע על ידי התובע לבין הפסיקה בפועל הצדיק את השופט לפסוק הוצאות כנגד התובע, שנקבעו על סך של 12,000 ₪. השופטת הורתה לנתבע לשלם לתובע את הסכומים שנפסקו, שכללו מענקים כספיים שונים וכן הפרשי הצמדה וריבית.