ע"א 1800/02

תקציר

בפסק דין זה דחתה כבוד השופטת שושנה אלמגור את הערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב שלא לפסול עצמו מלדון בתיק. המערערים ביקשו לפסול את שופט השלום שטיפל בעניינם, בטענה כי החלטת השופט בבקשתם לבטל את פסק הדין מעידה על היעדר משוא פנים. החלטת השופט, שהורתה על ביטול פסק הדין נגד המערערים אך כללה גם הערות ביקורתיות על אמינותם, גרמה למערערים להאמין כי גורלם נחרץ וכי השופט דן בעניינם מראש. עם זאת, השופט אלמגור קבע כי קביעותיו של שופט השלום באשר למהימנותם של המערערים הוגבלו להיקף הליכי הביניים ולא הצביעו על עמדה כללית בדבר מהימנותם כעדים. יתר על כן, העובדה שהשופט נעתר לבקשה לביטול פסק הדין מלמדת כי לא התגבשה דעה קדומה לגופו של עניין. השופט אלמגור הדגיש כי הבעת דעה בהליכי ביניים אינה יוצרת בהכרח חשש ממשי למשוא פנים. היא הגיעה למסקנה כי אין חשש ממשי למשוא פנים של שופט השלום ולכן דחתה את הערעור. החלטה זו מחזקת את העיקרון לפיו חוות דעת של שופטים המתגבשים במהלך הליכי ביניים אינן מצביעות באופן אוטומטי על הטיה במשפט העיקרי, ובכך להבטיח כי ההליכים המשפטיים יוכלו להימשך בהגינות.