רע"פ 9742/11

תקציר

בפסק הדין התייחס בית המשפט לפער בעונשים שהוטלו על רייך וקריב על ידי שתי ערכאות שונות, ודחה את הטענה כפי שהוכרעה בעבר במקרה דומה (רע"א 9561/11). ערעורו של קריב לבחינה מחודשת של חומרת עבירותיו נקבע כמיותר, שכן הוא נחשב ספציפי למקרה ולא מספיק כדי להצדיק ערעור שלישי. הערכאה הנמוכה יותר הלכה בעקבות סולם חומרה לעבירות, שבית המשפט המחוזי אישר, והצדיק את העונש החמור יותר לרייך ביחס לזה של קריב בשל חומרת העבירה השונה. החשש ממצוקה כלכלית המשפיעה על הנאשמים נשקל אך לא היה משכנע דיו כדי להצדיק ערעור, במיוחד בתיקי פשיעה כלכלית שבהם הנסיבות האישיות הן בעלות משקל נמוך יותר. בפסק הדין הודגש כי קנסות הם מרכיב משמעותי בענישה בעבירות כלכליות, שמטרתן לספק הרתעה כלכלית כאשר מדובר ברווחים אסורים. גם אם רייך וקריב אינם יכולים לשלם את הקנסות ועליהם לרצות עונשי מאסר, תוצאה זו עולה בקנה אחד עם מסגרות ענישה מבוססות. בסופו של דבר, בית המשפט לא נעתר לבקשות הערעור, והותיר את העונשים כפי שנקבעו במקור.