ע"א 1476/05

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את ערעורו של המערער על ההחלטה. התביעה לפסק דין מקוצר, שהגיש הבנק המשיב נגד המערער, מתקבלת בשל היותה מבוססת על ראיות בכתב, כמפורט בתקנה 202(1)(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. הראיות בכתב כוללות הסכמים עסקיים כלליים וכתב ערבות חתום על ידי המערערת. על פי החוק, הבנק מילא את התחייבותו בכך שסיפק את ההסכמים ופירט את היתרה הסופית. המערער אף פנה לבנק וקיבל את כל ההצהרות והמסמכים הדרושים הקשורים לחשבונות המדוברים. הסכום הנתבע על ידי הבנק הינו סכום קבוע הניתן לחישוב באמצעות המסמכים המצורפים לכתב התביעה ואינו דורש הערכה. באשר לבקשת רשות ההגנה, נדחו טענות המערער כי הוטעה על ידי מעסיקו ולא ידע על ענייניה הכספיים של החברה. מהראיות עולה כי המערער ידע קרוא וכתוב, שיתף פעולה עם מעסיקו במצגים שהוצגו לבנק, והיה לו עניין משמעותי בחברה בעת חתימת הערבות. הבנק סיפק לו מידע על חובות החברה, והגנתו כי רימה אותו אינה ראויה. לפיכך, דחה בית המשפט את הערעור, הורה למערערת לשאת בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורך דין, והדגיש כי פסק הדין יינתן בהעדר הצדדים. פסק דין זה ניתן ביום 19.8.2007.