ע"ב 2916/04

תקציר

פסק הדין משרטט מקרה בין ארגון העובדים של עיריית לוד לבין עיריית לוד עצמה בנוגע לאי תשלום משכורות עובדים עבור החודשים יולי, אוקטובר, נובמבר ודצמבר 2003. הצדדים מסכימים על אי תשלום המשכורות אך חלוקים ביניהם על גובה החוב, כאשר העירייה מעבירה לארגון העובדים 10,500,000 שקל עבור משכורות יולי ונובמבר במהלך ההליך. בית המשפט מוציא פסקי דין חלקיים המורים לעירייה להסדיר את תשלומי שכר העובדים ולבצע תשלומי עבר מיידיים, אך העירייה אינה עומדת בדרישות. כתוצאה מכך, בית המשפט קובע כי העירייה נמצאת בביזיון בית המשפט ומורה לה לשלם פיצויים נוספים. השאלה המרכזית הניצבת בפני בית המשפט היא האם העירייה זכאית להפחתת פיצויים בהלנת שכר, אשר ישולמו לעובדים בגין אי תשלום שכר. בית המשפט מכיר בכך שמצבה הכלכלי של העירייה קשה, עם גירעון של 200 מיליון שקל, והוא נובע בחלקו מנסיבות שאינן בשליטתה, כמו המצב הכלכלי הכללי וקיצוץ במימון ממקורות חיצוניים. עם זאת, בית המשפט מוצא גם כי המצוקה הכלכלית מיוחסת להתנהלות העירייה עצמה, המאופיינת בחוסר יעילות ובזבזנות. בנוסף, בית המשפט מדגיש כי העירייה שילמה לספקים אחרים ואף התחייבה כלפיהם בעתיד, תוך שהיא נמנעת מתעדוף תשלום שכר העובדים. למרות ההכרה בקיומם של גורמים חיצוניים, בית המשפט קובע כי אי תשלום המשכורות נובע בחלקו מניהול כושל של העירייה והעדפתה לשלם לנושים אחרים. לפיכך, בית המשפט קובע כי העירייה אינה עומדת בקריטריונים להפחתת פיצוי הלנת שכר הקבועים בסעיף 18 לחוק הגנת השכר. עם זאת, בהפעלת שיקול דעתו, בית המשפט מחליט להפחית את פיצוי הלנה ב-40% כדי למתן את ההשלכות הכספיות הקשות על העירייה ולמנוע את קריסתה. ההחלטה מתבססת גם על האינטרס הציבורי, ההשפעה המזיקה של אי תשלום על העובדים והצורך להרתיע מעסיקים, בעיקר רשויות ממשלתיות, מלקצוב שכר לעובדים. כתוצאה מכך, חויבה העירייה לשלם 60% מפיצויי הלנה הקבועים בחוק הגנת השכר. בנוסף, בית הדין פוסק לארגון העובדים הוצאות בסך 2,500 שקל בתוספת מע"מ, שישולמו בתוך 30 יום.