עת"מ 45915-01-11

תקציר

פסק הדין דן בהליכי הטיפול במבקשי מקלט בישראל ובשינוי האחרון במדיניות שלכאורה מחילה כללים נוקשים יותר על כל הבקשות התלויות ועומדות. הנוהל הישן כלל בדיקה מקיפה של המבקש על ידי נציגות נציבות האו"ם לפליטים, ואילו הנוהל החדש מסמיך את היחידה לטיפול בפליטים בתל אביב לקבל החלטות על סמך ראיונות ראשוניים. הנוהל החדש, שנועד לתת מענה לגל של בקשות סרק, מאפשר דחייה על הסף לאחר ראיון בסיסי, ומתיר ערעורים לדיון חוזר רק במקרים מסוימים. השאלה המשפטית היא האם ניתן להחיל את הנוהל החדש על בקשות שהוגשו לפני מועד יישומו, ואם כן, האם הוא סביר ומידתי. השופט קובע כי הנוהל החדש סביר וניתן להחיל אותו על מקרים שטרם הוכרעו, מה גם שהנוהל הישן איפשר גם דחייה על הסף. השופט מדגיש את הצורך בהקפדה על זכויות פרוצדורליות של מבקשי מקלט ומציע למדינה לשקול במפורש את הסכנה לחייו של המבקש, גם אם אינו עונה על ההגדרה של פליט לפי האמנה. באשר למאות הבקשות שהוגשו, השופט מבחין בין עתירות חסרות שחר שמטרתן לעכב גירוש מטעמים כלכליים או להאריך שהיות בלתי חוקיות, לבין כאלה המצביעות על סכנה לכאורה לחיי המבקש. הראשון יידחה על הסף, ואילו האחרון יקבל צווי ביניים וייקבע לשימועים. השופט גם משרטט קטגוריית ביניים שתישקל בכל מקרה לגופו, תוך נטייה למתן צווי ביניים. ההחלטה בבקשתה של העותרת, אזרחית פיליפינית שנכנסה לישראל באמצעות אשרת עבודה והגישה בקשת מקלט לאחר שפג תוקפה, היא לדחות את עתירתה על הסף, שכן אין בה ראיות לסכנה כלשהי לחייה במדינת מוצאה. השופט מדגיש כי על עורכי הדין לבחור בקפידה תיקים להגשה ולא לנסות לעשות שימוש חוזר בשהיות מסיבות כלכליות.