ת"א 1587/04

תקציר

התיק סובב סביב הסכם שכר טרחה שנחתם בין עורך דין, התובע והנתבע. התובעת הסכימה לשכנע את אמו של הנתבע לשנות את צוואתה ולהוריש רכוש וכספים לנתבע. בתמורה, התובע היה אמור לקבל 33% משווי הנכס שהוריש לו. עם זאת, הנתבע הציג נוסח של ההסכם עם תוספת בכתב יד לפיה האגרה תופחת ל-22% אם אדם מסוים יוותר על חלקו. בית הדין מצא כי התובע לא גילה הסכם מלא זה, שכלל גם סעיף חלוקת שכר טרחה עם מי שאינו עורך דין, מה שהוביל להרשעתו המשמעתית. בית המשפט קבע כי הסכם שכר הטרחה אינו חוקי ומבוטל בשל אופיו הלא אתי, בניגוד לחוק לשכת עורכי הדין. כמו כן, ההסכם ביקש הקלה בדמות רישום מקרקעין, דבר האסור על פי חוק. עוד קבע בית המשפט כי התובעת אינה זכאית לסעדים המבוקשים הקשורים למקרקעין המוזכרים בהסכם. מאחר שלהסכם שכר הטרחה לא היה תוקף משפטי, גם תביעת התובעת לסעדים נוספים הנגזרים ממנו נכשלה. בית המשפט הדגיש את עקרון תום הלב, וציין כי החלטתו של המנוח לחתום על צוואה שונה מזו נשוא הסכם שכר הטרחה לא הוכחה בזדון או במרמה. בסופו של דבר, התביעה נדחתה במלואה, והתובע חויב לשלם את שכר טרחת הנתבע והוצאותיו. פסק הדין הדגיש את חשיבות המקצועיות וההתנהלות האתית בהליכים משפטיים והזהיר מפני לשון גנאי במסמכי בית המשפט. התביעה כולה, לרבות הבקשה לפסק דין הצהרתי, גילוי חשבונות וביצוע הסכם שכר הטרחה, נדחתה, שכן ההסכם נמצא בלתי חוקי והסעדים המבוקשים אינם ראויים.