ת"א 71057-12-19

תקציר

התובעים, בני זוג בשנות ה-70 לחייהם, חתמו על שלוש ערבויות לחברות הקשורות לבנם, ב', שניהל את חברת החייבים העיקרית, בלאק קיוב. התובעים תבעו את הבנק לבטל את הערבויות ולהשיב את הכספים ששולמו לאחר מימוש הערבויות, בטענה כי האישה, שחתמה על הערבויות, לא הבינה את מהות הערבויות עקב ירידה קוגניטיבית וכי הבנק לא גילה כראוי את הקשיים הפיננסיים של החברות החייבות. השופט קבע כי התובעים לא הצליחו להוכיח את טענותיהם. למרות שהאישה הייתה במצב מתמשך של ירידה קוגניטיבית, לא הייתה כל הוכחה לכך שבעת חתימת הערבויות היא לא הבינה את טיבן. מהראיות עולה כי התובעים הבינו שהם חותמים על ערבויות לחברות של בנם ועשו זאת מתוך נכונות לסייע לו. למרות שהאישה לא הבינה את כל פרטי מסמכי הערבות, העובדה שלא קראה אותם ולא הבינה את תוכנם לא פסלה את הסכמתה, מה גם שהיא סמכה על בעלה ובנה, שליוו אותה במהלך החתימות. הבעל, שנכח בכל החתימות, והבן, שנכח בחתימה האחרונה, יכלו להסביר לה את הפרטים אך לא עשו זאת. עוד קבעה השופטת כי הבנק לא נדרש לגלות לתובעים את מצבן הפיננסי של החברות מאחר שמצבן איתן וחזקה על בנם של התובעים, כבעל מניות, כי ידע את הפרטים. החשבון שממנו שולמו הערבויות היה של האישה, ולבעל לא היה מעמד לתבוע. בסיכומו של דבר, נדחתה התביעה לביטול הערבויות, למעט חלק מהערבות השנייה שהועמדה לחברה חייבת נוספת ללא הסכמתה המפורשת של האישה. התביעה להשבת הכספים ששולמו מחשבונה של האישה לכיסוי הערבויות התקבלה בחלקה, והבנק חויב להחזיר 0.5 מיליון שקל ששימשו לכיסוי חובות החברה הנוספת, בצירוף חיובים נוספים. התובעים חויבו כל אחד לשלם לנתבע הוצאות בסך 100,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין.