ת"א 7507-03-24

תקציר

בית המשפט החליט לעכב את ההליכים בין התובעים לבין הנתבעת, ששניהם הסכימו לבוררות בסכסוכים ביניהם. החלטה זו התקבלה על סמך סעיפים 5(א) ו-23(ה) לחוק הבוררות, המאפשרים עיכוב הליכים בבית המשפט אם קיים הסכם בוררות תקף. תניית הבוררות במקרה זה נקבעה כתקפה ולא מפלה, למרות היותה חלק מחוזה אחיד. הגדרת חוזה אחיד, על פי חוק החוזים האחידים, מתייחסת לחוזים שבהם חלק מהתנאים או כולם נקבעים מראש על ידי צד אחד. למרות שניתנה לתובעים הזדמנות לנהל משא ומתן על תנאים מסוימים בחוזה, בית המשפט מצא כי תניית הבוררות עצמה אינה מפלה, שכן היא אינה מעניקה יתרון לאף אחד מהצדדים. הסעיף המדובר קבע כי כל מחלוקת תיושב על ידי בורר מוסכם על שני הצדדים או שימונה על ידי מוסד הבוררות של לשכת עורכי הדין. מאחר שלא היו ראיות לכך שהסעיף מגביל את טענות מי מהצדדים או מעניק השפעה בלתי הוגנת לנתבע, הורה בית המשפט על עיכוב הליכים והורה לצדדים לבוררות בסכסוך ביניהם. כמו כן חויבו התובעים לשלם את הוצאות המשפט של הנתבעת, כאשר לשני הצדדים ניתנו 60 יום להגיש הודעת תיקון.