תו"ב 9016-09-20

תקציר

הנאשמים הואשמו בהפרת מספר סעיפים בחוק התכנון והבניה בכך שביצעו לכאורה עבודות חפירה בשטח של כ-6,000 מ"ר ללא היתר, תוך שינוי פני הקרקע. בכתב האישום נטען כי הנאשמים, בעלי הקרקע, העלו את מפלס הקרקע ב-2-2.5 מטרים ללא רשות, ולכן יש להטיל עליהם את האחריות לעבירות הנזכרות. עם זאת, השופט החליט לזכות את הנאשמים מכל האישומים. השופט ביסס החלטה זו על עדותו הבלתי משכנעת של המפקח, שהודה כי לא ראה משאיות פורקות עפר, ורק העריך את גובה ערימות העפר. יתר על כן, טענות ההגנה, יחד עם עדויות הנתבע, מודד מוסמך וקבלן עבודות עפר, הצליחו להוכיח כי הקרקע נוקתה ויושרה, וזו פעולה משפטית. עוד הוכיחה ההגנה כי שטח הקרקע היה 10,000 מ"ר ולא 6,000 כפי שצוין בכתב האישום, וכי מפלס הקרקע נותר ללא שינוי בין השנים 2015 ל-2022. ככלל, התובע לא הביא ראיות מספיקות להוכחת ההאשמות, והשופט פסק לטובת הנתבעים, תוך שהוא מביע מורת רוח מהתנהגותם הגסה של הנאשמים כלפי המפקח. הנאשמים זוכו במלואם והייתה להם הזכות לערער על פסק הדין בבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.