רע"א 1704/12

תקציר

פסק הדין המדובר הוא בבקשתו של חולה נפש לערער על הארכת אשפוזו הכפוי. הבקשה נדחתה. השופט הכיר ברגישות ובמורכבות המקרה, והדגיש את תפקידו של בית המשפט בפיקוח על פעולות הגורמים המקצועיים בהקשר של אשפוז כפוי של חולי נפש. השופט הדגיש את פעולת האיזון הנדרשת בין ההגנה על זכויות היסוד של הפרט לחירות ולכבוד לבין הצורך להגן על החברה ועל הפרט עצמו מפני סכנות אפשריות הנשקפות מחולי הנפש. במקרה זה קבעה השופטת כי הוועדה המחוזית פעלה באופן סביר וביססה את החלטתה על עובדות ספציפיות, תוך התחשבות במצבו הנוכחי ובעבר של החולה, לרבות דפוס הידרדרות חוזר ונשנה כאשר אינו מאושפז. כמו כן, השופטת קיבלה את הטענה כי היעדר חלופה לאשפוז נבע מאי התאמתו של החולה, נוכח סירובו לשתף פעולה והתעקשותו להשתחרר. השופט הדגיש את חומרת האשפוז הכפוי ואת הצורך בריסון שיפוטי בעת בחינת החלטות מסוג זה. הבקשה נדחתה, שכן השופט מצא את החלטת הוועדה המחוזית מאוזנת וסבירה, ולא הייתה הצדקה להתערב במקרה זה.