עמ"נ 248/05

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על סיווג נכס ושיעור המס הנובע ממנו. הנכס המדובר ממוקם על קרקע חקלאית ומשמש לפעילות חקלאית עונתית, בעיקר מיון, אריזה ואחסון של אגוזי אדמה במהלך שלושה-ארבעה חודשים בשנה שבהם נאספים היבול. המערער טען כי יש לסווג את הנכס כמסחרי, אך השופט לא מצא עילה להתערב בהחלטת ועדת הערר, שסיווגה אותו כמבנה חקלאי. ועדת הערר ביססה את החלטתה על פסק דין קודם בעניין שיקרצ'י, שביטל את הדרישה לעיבוד תוצרת חקלאית בנכס עצמו, וכן שקלה את הדמיון בין המקרה הנוכחי לזה של שיקרצקי תעשיות (1995) בע"מ, הן מבחינת אופי הכיבוש והן מבחינת מיקום הנכס. השופט הדגיש את היקפה המצומצם של הביקורת השיפוטית במקרים אלה ואת סבירותה של החלטת ועדת הערר. אחת מטענות המערער, בנוגע להיתר הבנייה של הנכס, התקבלה, אך השופט קבע כי גם ללא הנמקה זו, החלטת ועדת הערר תקפה. השופט קיבל גם את טענת המשיבים כי לרשות המקומית לא הייתה עילה לשנות את סיווג הנכס ללא אישור השרים, שכן לא חל שינוי בשימוש בנכס. זאת ועוד, בעבר דחו השרים בקשה של המערערת לסיווג חדש לנכסים אלה. השופט לא הכריע במחלוקת בנוגע לרטרואקטיביות של הסיווג, שכן הוא אינו רלוונטי למקרה הנוכחי. בסופו של דבר נדחה הערעור, והמערערת נדרשה לשלם את הוצאות המשיבים.