ת"א 17363-10-16

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק במחלוקת על שכר הטרחה המגיע לכונס נכסים משותף בעקבות פירוק מוצלח של שותפות ומכירת מקרקעי השותפים. שכר הטרחה המקורי שנקבע על ידי בית המשפט והוסכם על כונסי הנכסים עמד על 100,000 ₪, אולם הכונסים טענו כי יש להיות זכאים לשכר טרחה נוסף, כ-1.45 מיליון ש"ח, בשל הפעולות הלא סטנדרטיות הנדרשות במקרה זה והמאמץ המיוחד שהופעל. כונסי הנכסים טענו כי הפעולות שננקטו חרגו מההיקף הטיפוסי של הליכי כינוס נכסים. בית המשפט הכיר בכך שהכונסים ביצעו פעולות מורכבות יותר הדורשות מאמץ מיוחד, והכיר בהתנהלותם המקצועית והחרוצה. עם זאת, בית המשפט הדגיש את העיקרון לפיו יש לכבד הסכמות. צוין כי הכונסים הסכימו לתשלום הראשוני ללא הסתייגות, ולכן לא יכלו לבקש רטרואקטיבית שכר טרחה גבוה יותר. עוד ציין בית המשפט כי קביעת שכר הטרחה מראש יוצרת ודאות לכל הצדדים המעורבים. בסופו של דבר החליט בית המשפט להיעתר חלקית לבקשה, והעלה את האגרה ל-250,000 ש"ח בתוספת מע"מ, והצדיק זאת כאיזון הוגן בהתחשב בנסיבות. בהחלטה הודגש כי מדובר בהעלאה משמעותית של 250% ומהווה פשרה. בית המשפט לא הורה לאף צד לשאת בהוצאות, וההחלטה התקבלה בהיעדרם של הצדדים המעורבים.