רע"א 5142/23

תקציר

במקרה הנסקר, החליט בית המשפט לדחות את בקשת רשות הערעור ב"גלגול השלישי", שכן ערעורים אלה שמורים למצבים חריגים הכוללים שאלות משפטיות משמעותיות שאינן לטובת הצדדים או עיוותי דין פוטנציאליים. המקרה נסב סביב היקף החסינות השיפוטית, ובפרט בפעולות שנעשו "במילוי תפקידים שיפוטיים", כמפורט בסעיף 8 לפקודת הנזיקין. המבקש ביקש להבהיר האם חסינות זו חלה על מעשים שנעשו בזדון או תוך ניצול לרעה של סמכות. פסק הדין הקודם בפרשת עלי אדם אישר את אופייה המוחלט של החסינות השיפוטית, גם במקרים של רשלנות פושעת, וציין כי בחינה נוספת של גבולותיה לא הייתה נחוצה באותה עת. עם זאת, בעקבות עלי אדם, הבהיר עניין בש בקביעה כי החלטות, כגון הטלת איסור פרסום או ביטולו בהליכים שיפוטיים, נופלות בגדר החובות השיפוטיות ולכן מוגנות בחסינות שיפוטית. המקרה הנוכחי עסק בפרסום שגוי של פרטים אישיים בפסק דין של בית משפט, שהוגדר על ידי ערכאות נמוכות יותר כטעות שיפוטית תחת חסינות מוגנת, ולא כטעות מנהלית. המבקר לא מצא פגמים פרוצדורליים בחקירה העובדתית של הערכאות הנמוכות יותר, ואף לא תוקף לטענת המבקש כי הפיצוי ניתן באופן לא עקבי. מאחר שלא הוצגו נימוקים ממשיים המצדיקים ערעור מדרגה שלישית, הבקשה נדחתה, והמבקש חויב בהוצאות בסך 7,500 ₪.