סע"ש 51289-07-20

תקציר

פסק הדין דן בלגיטימיות של החלטת ועדת איתור של חברה ממשלתית שלא למנות מועמד כלשהו לתפקיד היועץ המשפטי, למרות קיום הליך איתור. התובע, שקיבל את הציון הגבוה ביותר בהליך, טען כי יש לבטל את ההחלטה ולמנותו. עם זאת, בית המשפט החליט שלא להתערב בהחלטת ועדת האיתור, שכן היא נעשתה בסמכותה ובשיקול דעתה. פסק הדין בחן בהרחבה את מאפייני ההליך לאיוש תפקידים בכירים בשירות המדינה באמצעות ועדת איתור, תוך הדגשת שיקול הדעת הרחב יחסית של הוועדה - כל עוד אינו פוגע בשוויון הזדמנויות - בבחירת המועמד הטוב ביותר תוך שמירה על שוויון הזדמנויות. בית המשפט קיבל את טענת החברה הנתבעת כי שיטת הניקוד אינה הגורם הקובע היחיד והיא כלי השוואתי בלבד. יתר על כן, פסק הדין הבדיל את המקרה הנוכחי מפסקי דין קודמים בנושא, שכן ועדת האיתור עצמה היא שהחליטה לשנות את הקריטריונים וליזום הליך חיפוש חדש לאחר שמצאה פגמים בקודם. החלטת הוועדה התבססה על שיקולים סבירים וענייניים ונפלה למתחם הסבירות, מה שהביא את בית המשפט לדחות את התביעה. למרות ביקורת מסוימת על התנהלות הוועדה, החליט בית המשפט שלא לפסוק הוצאות לנתבעת, שכן החלטתה הסופית של החברה לחדש את הליך החיפוש לא הייתה קשורה להתנהלות התובע.