עת"מ 2457/08

תקציר

העותרים ביקשו היתר להרחבת יחידת המגורים שלהם בתל אביב. הוועדה המקומית נעתרה לבקשה אך חייבה אותם להציג פתרון חניה, בין אם באמצעות הוספת מקום חניה ובין אם באמצעות תשלום אגרה לקרן החניה. העותרים שילמו את האגרה מבלי להציע פתרון חניה ולאחר מכן הגישו עתירה נגד הדרישה. הטענות העיקריות היו שאין חובה להוסיף חניה, תקן החניה היה שגוי והתנהלות העירייה לא הייתה תקינה. עם זאת, בית המשפט מצא כי העתירה התעכבה באופן משמעותי, והעותרים חתמו מרצונם על כתב התחייבות וויתרו על זכותם לערער, ובכך מנעו מהם להעלות התנגדויות כעת. עם זאת, בית המשפט בחן את הדברים לגופו של עניין והגיע למסקנה כי תקנות החניה חלות ומחייבות פתרון חניה להרחבה. בית המשפט קיבל את עמדת העירייה כי גם לפי פרשנות העותרים נדרש לפחות מקום חניה אחד או תשלום שווה ערך. גם שיקול הדעת של העירייה נמצא סביר, ולא נמצאו פגמים בהתנהלותה. לפיכך, העתירה נדחתה, והעותרים חויבו לשלם הוצאות בסך 10,000 ₪ לכל אחד משני המשיבים.