הש"א 7105/23

תקציר

המשיב טען, כי יש לדחות את הבקשה להארכת המועד להגשת בקשה לדיון נוסף משום שהמבקש לא סיפק טעם מיוחד לכך. המבקשת טענה כי לא קיבלה עותק לא מצונזר של פסק הדין, המהווה טעם מיוחד. עם זאת, בית המשפט מצא כי המבקשת הייתה מודעת לפסק הדין ולתוכנו, כפי שהפנתה לכתבות חדשותיות אודותיו, ולא בדקה באופן אקטיבי את מועד פסק הדין או הבהירה אותו באמצעות מזכירות בית המשפט. פסק הדין ניתן ביום 10.8.2023, כלומר המועד האחרון להגשת בקשת המבקש היה 26.8.2023, אך הוא הוגש ביום 14.9.2023, 18 יום מאוחר מדי. גם המבקש לא ביקש תחילה הארכת מועד ועשה זאת רק לאחר שהעתירה נדחתה. בית המשפט דחה גם את טענת המבקשת כי המועד האחרון צריך להתחיל מהמועד שבו קיבלה עותק פיזי של פסק הדין, שכן הדבר סותר את תכלית התקנות וניתן לעקוף אותו בקלות. זאת ועוד, טענת המבקשת כי העותק שקיבלה צונזר לא הובהרה ונראה כי התייחסה להשמטת שמות הצדדים בלבד. לבסוף, בית המשפט לא השתכנע מהטענה כי המבקש קיבל מידע מוטעה מהמזכירות על המועד האחרון, והדגיש כי פרק הזמן הקצר להמשך הדיונים והצורך בסופיות פסקי הדין מחייבים גישה קפדנית ומצומצמת לבקשות הארכה. נוכח השיהוי הממושך, פסק הדין פה אחד של שלוש ערכאות והיעדר הצדקה לשיהוי, נדחתה הבקשה. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.