בג"צ 3250/05

תקציר

העתירות בפני בית המשפט מערערות על החלטות הארכיבישוף, לפיהן דיונים בהליכים משפטיים מסוימים שבהם מעורבים העותר, יוסף סולימאן, והמשיב, סמירה סולימאן, זוג נשוי המשתייך לעדה הנוצרית מארונית, יתקיימו בפני בית הדין לערעורים של העדה המרונית הממוקמת בלבנון. הרקע לתיק כרוך ברצף מורכב של הליכים משפטיים הקשורים לנישואיהם הבעייתיים של בני הזוג, לרבות תביעות מזונות ופרידה, שנדונו בבית הדין הכנסייתי המרוני בחיפה, ולאחר מכן עתירות לערכאות דתיות גבוהות יותר. עיקר המחלוקת עולה ממיקומה של ערכאת הערעור מחוץ לישראל, דבר המוביל למורכבות פרוצדורלית ולפגיעה אפשרית בזכויות העותר. בעתירה נטען כי בית המשפט הלבנוני נעדר התערבות בענייני ישראל, המובילה לפסיקות בלתי צודקות, וכי המרחק הגיאוגרפי פוגע בגישה למערכת המשפט ומונע ביקורת אפקטיבית של בג"ץ. מנגד, טוענים המשיבים, לרבות הארכיבישוף והיועץ המשפטי לממשלה, כי טענות העותר הן ניסיון לחמוק מסמכותו של בית הדין המרוני לערעורים וכי המבנה הארגוני של בתי הדין הדתיים אינו צריך להתאים לגבולותיה הגיאוגרפיים של המדינה. הם מדגישים כי הסדר זה קיים מזה שנים רבות ללא בעיות משמעותיות ויש לפתור אותו באופן פרטני. בית המשפט, לאחר שיקול דעת מעמיק, מגיע למסקנה כי אין צורך להכריע בשאלות העקרוניות המורכבות הנוגעות לסמכות הרגולטורית הפנימית של הציבור הדתי במקרה זה. תחת זאת, העתירה נדחית על יסוד עקרון ההשתק, שכן העותר הכיר בעבר בתוקפו של עצם ההליך השיפוטי עליו הוא מערער כעת בהצגת פסק הדין לביצוע. החלטת בית המשפט מדגישה את הצורך בהמשך הדיאלוג בין גורמי הממשלה לבין ראשי הקהילות הדתיות הנוצריות כדי להתמודד עם הסוגיה שהועלתה בעתירה.