דנ"א 8184/13

תקציר

בבקשה לדיון נוסף בפסק הדין בעת"מ 738/10 משנת 2013 דחה בית המשפט העליון את טענת העותרים לעיון חוזר בפיצויים שנפסקו בגין קרקעות שהופקעו על ידי המדינה בשנת 1962. לאורך כל התהליך טענו העותרים לפיצוי גבוה יותר, תוך שהם מציינים הקפאה לכאורה של פוטנציאל הבנייה באדמתם בשל החלטות תכנוניות, ומציגים חוות דעת תכנונית חדשה של פרופ' קיפניס. חוות דעת זו הצביעה על החלטה היסטורית להקפיא זכויות בנייה על קרקע חקלאית. העותרים טענו כי שיטת השוואת העסקאות בה נקטה המדינה המעיטה בפוטנציאל של קרקעותיהם, בהינתן הקפאה זו. עם זאת, בית המשפט חזר ואישר את הסתמכותו הקודמת על שיטת השוואת העסקאות, המעריכה את שווי הקרקע על בסיס תנאי השוק בזמן אמת. היא קבעה, כי כל עוד לא הוכח יסוד עובדתי משמעותי פוטנציאל בנייה ייחודי המבדיל בין החלקות המופקעות של העותרים לבין חלקות ההשוואה, יש להותיר את הפיצוי שנפסק על בסיס עסקאות עבר דומות. בית המשפט הדגיש כי לעותרים ניתנה הזדמנות להציג את טיעוניהם קודם לכן, אך לא עשו כן. יתר על כן, הראיות החדשות לא נתפסו כבעלות משקל משמעותי שיש בו כדי לשנות את תוצאות המשפט, שכן הן לא ביססו באופן חד-משמעי את הקפאת התכנון הנטענת. משכך, נדחו טענות העותרים, והם חויבו לכסות את הוצאות המשפט של המדינה בסך 10,000 ₪. ההחלטה מדגישה את ההעדפה השיפוטית לשיטה ההשוואתית בהערכת שווי מקרקעין לפיצויים, וחוזרת ומדגישה כי קביעות אלה הן מחמירות אלא אם כן מוצגות ראיות סותרות משכנעות.