רע"א 8721/21

תקציר

בית המשפט דחה את הבקשה והדגיש כי תביעת לשון הרע אינה מצדיקה סעד זמני. על פי חוק איסור לשון הרע, סעיף 13 קובע "הגנות מוחלטות" לפרסומים מסוימים, גם אם הם שקריים או נעשו בחוסר תום לב, אם הפרסום נדרש או מותר על פי דין או על ידי רשות מוסמכת. בצטטו את פרשת מולקנדוב, חזר בית המשפט והדגיש כי על רשויות ציבוריות, כמו רשות ניירות ערך, מוטלות חובות להגן על אינטרסים ציבוריים, שעשויות לכלול אזהרות מסוג לשון הרע אם נעשו באישור הרשות. בעניין זה, למועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) יש סמכויות פיקוח לפי סעיף 24 לחוק החל עליה, המצדיקות את פעולותיה לטובת הציבור. בהקשר זה, סבר בית המשפט כי סיכויי ההצלחה של המבקשת מול המל"ג אינם מספיקים כדי להצדיק הוצאת צווי מניעה זמניים. בית המשפט הדגיש את העיקרון לפיו צווי מניעה כאלה שמורים למקרים חריגים הדורשים התערבות דחופה, בהתאם לפסקי דין קודמים כגון פרשת איגוד ערים. כמו כן, סעיף 10 לחוק איסור לשון הרע מצביע על כך שבדרך כלל מורים על תיקונים או הכחשות, ולא על צווי מניעה זמניים, אלא אם כן קיימת הודאה בלשון הרע. בצדק הגיעו בתי משפט השלום והמחוזי למסקנה שאין בסיס לצו מניעה זמני. עם זאת, היה על בית משפט השלום להיעתר לבקשות הסעד הנוספות של המבקש לפיצויים בתביעת לשון הרע. בסופו של דבר, הבקשה נדחתה ללא הוצאות, דבר המשקף את ההתמקדות הפרוצדורלית בטענות עובדתיות כתובות בהערכת סמכות השיפוט האזרחית.