ע"פ 8515/23

תקציר

בעניין רע"פ 24544-09-20, שניתן ביום 17.7.2024, דחה בית המשפט העליון, בהרכב השופט א' שטיין, את הערעור על עונש של 10 שנות מאסר שהוטל על מערער צעיר, שהיה בן 18 בעת ביצוע העבירה, בגין חבלה מכוונת בנסיבות מחמירות ועבירות הקשורות לגניבה. המערער זוכה מאשמת ניסיון לרצח אך הורשע לפי סעיף 329(א) לחוק העונשין, ולמרות שטען לחשש לתקיפה מינית מצד הקורבן בת ה-75, בית המשפט לא מצא הצדקה להשתמש בנימוק זה לעונש מופחת. האירוע נבע ממערכת יחסים הומוסקסואלית קודמת, בה תקף המערער את הקורבן בחפץ קהה במהלך פגישה מתואמת, מה שהוביל לחבלות קשות שהותירו את הקורבן נכה משמעותית. בעקבות התקיפה ניסה המערער לגנוב את רכבו של הקורבן; משלא עשה זאת, הוא גנב ולאחר מכן מכר את חפציו של הקורבן. הסנגור טען לעונש מופחת, תוך ציון גילו של המערער וטענת היותו קורבן, אותה דחה בית המשפט, תוך הדגשת חומרת העבירה. בנוסף, אישר בית המשפט את הצו המורה למערערת לשלם פיצויים בסך 120,000 ₪ לנפגע, בקובעו כי אילוצים כספיים אינם משנים את חובות הפיצוי לפי סעיף 77 לחוק העונשין. השופט י' אלרון והשופטת ג' כנפי שטייניץ הסכימו ואישרו את החלת אמות המידה של בית משפט קמא בכל הנוגע לענישה ולפיצויים. בית המשפט הדגיש את כוונת המחוקק מאחורי העונשים המרביים שנקבעו, והגיע למסקנה כי עונש מאסר של 10 שנים מתיישב עם חומרת העבירה וכי לא התקיימו נסיבות מקלות המצדיקות עונש מופחת.