רע"א 2157/06

תקציר

פסק הדין נסוב סביב ערעור על שתי החלטות ביניים של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שחייבו את התובע להעמיד ערבויות צד ג' לכיסוי הוצאותיהם הפוטנציאליות של הנתבעים בתביעת לשון הרע ארוכת שנים. מקורה של תביעה זו בכתבה ב"ידיעות אחרונות" משנת 1995, ולמרות שהוגשה בשנת 1996, שלב ההוכחות לא הסתיים גם לאחר עשר שנים. הנתבעים ביקשו ערבויות כספיות משמעותיות, בנימוק של התמשכות התיק וניהולו, אך בית המשפט נענה לבקשותיהם באופן חלקי בלבד, והורה על ערבויות מופחתות בסך 50,000 ₪ לכל קבוצת נאשמים. בית המשפט, תוך איזון בין זכותו של התובע למשפט הוגן לבין הגנת הנתבעים מפני הפסד כספי, עודד ניהול יעיל יותר של התיק. לאחר עיון חוזר החליט בית המשפט העליון להתייחס לבקשה כאל ערעור ובסופו של דבר הפך את החלטת בית המשפט המחוזי. בפסק הדין הודגש כי דרישת ערבויות כאלה מיותרת נוכח היעדר התפתחויות פיננסיות חדשות ושליליות עבור התובע וסמיכות ההשלמה הראייתית של התיק. פסק הדין הדגיש את חובתו של בית המשפט לנהל הליכים ביעילות תוך שמירה על הגישה לצדק. משכך, התקבל הערעור, בוטלה דרישת בית המשפט המחוזי לערבות כספית ולא הוצאו הוצאות נוספות.