רע"פ 4015/98

תקציר

הכרעת הדין נוגעת לפרשנותה של פקודת המבחן והאם היא מאפשרת לבית המשפט להוציא צו מבחן מבלי להרשיע נאשם שתלוי ועומד נגדו עונש מאסר מותנה פעיל. בית המשפט העליון קבע כי על מנת שיינתן צו מבחן ללא הרשעה, על בית המשפט להחליט תחילה האם מתקיים התנאי הבסיסי של שחרור העבריין. אם כן, בית המשפט יכול להרשיע ולהוציא צו מבחן או להוציא צו מבחן ללא הרשעה, כל עוד לא תלוי ועומד עונש מותנה פעיל. עונש בר הפעלה יכול להפסיק להיות ישים אם בית המשפט יאריך את תקופת המבחן. עם זאת, סמכותו של בית המשפט להאריך את תקופת המבחן מוגבלת להרשעה הראשונה של הנאשם בעבירה אחרת. במקרה זה הודה המערער בתקיפת אשתו, בגינה הורשע ונגזר עליו מאסר על תנאי. מאחר שבית המשפט לא יכול היה להאריך את תקופת המבחן, הוא לא יכול היה להוציא צו מבחן, וההרשעה עומדת בעינה. זאת ועוד, דחה בית המשפט את הטענה כי הודאתו של המערער בעבירות אחרות שיוחסו לו אינה תקפה. ההודאות ניתנו ביודעין ולא ניתן לבטלן. לפיכך, נדחה הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי להרשיע את המערער ולגזור עליו מאסר בפועל, ופסק דינו של בית המשפט המחוזי מתקבל.