בג"צ 174/54

תקציר

המקרה של ישראל שימל נ' הרשות המוסמכת להסדר תפיסת מקרקעין ואח' (בג"ץ 174/54) סובב סביב צו דיור שהוצא לעולה חדש, מר ראובן קלר, מכוח חוק הסדר חירום לתפיסת מקרקעין משנת 1949. הצו נגע לדירה שהתגוררה בעבר במר ברל פרוינד, שנתפסה כדי לאכלס את מר קלר ומשפחתו. שימל, שראה עצמו נפגע מהצו, פנה לוועדת הערר בטענה כי הייתה קנוניה בין קלר לבין פרוינד וכי קלר אינו נחשב לעולה חדש. הוועדה, שהורכבה מהשופטים א.מ. מני, ח.ח. ולרו ושמאי גינזבורג, דחתה את הערעור. לאחר מכן עתר שימל לבית המשפט, אותו ייצג עו"ד גרוסמן, בטענה כי גינזבורג מוטה בשל קשריו המקצועיים. בית המשפט בחן את סוגיית ההטיה ומצא כי אדם סביר היה רואה אפשרות ממשית להטיה בעמדתו של גינזבורג. משכך, קבע בית המשפט כי גינזבורג נפסל מלשבת בוועדת הערר. בעקבות זאת בוטלה החלטת הוועדה, ולשימל ניתנה הזכות לדיון חדש בערעור. בית המשפט הדגיש את כנות פעולותיה של הרשות המוסמכת, אך המליץ כי ועדת הערר החדשה תורכב מחברים שונים לחלוטין. שימל פסק את הוצאותיו, וצו השהיה מכריע הוצא נגד המשיב השני.