ת"א 41898-04-18

תקציר

המחלוקת היא על הבעלות על חלקת אדמה בכפר ראמה, הרשומה כיום עם מחצית בעלות לנתבעים ומחציתה לאביו המנוח של התובע. התובע טוען כי הקרקע נמכרה שלוש פעמים; תחילה מסבו לצד שלישי, אחר כך מהצד השלישי לאביו ולבסוף מאביו אליו. הנתבעים, יורשיו של הבעלים המקורי, טוענים כי המכירה פסולה בשל התיישנות, שיהוי והיעדר הסכם כתוב. בית המשפט פוסק לטובת התובע. נקבע כי המכירה הראשונה בוצעה בשנת 1956, כפי שמעידים מסמך ייפוי כוח, עדויות בעל פה ורישומי רישום. למרות שהמסמך לא נחתם על ידי שני הצדדים, דרישת הכתב למכירת קרקעות לא הייתה כה מחמירה בשנת 1956 ובית המשפט מסתפק בראיות שהוצגו. תקופת ההתיישנות אינה חלה שכן דוקטרינת הנאמנות הקונסטרוקטיבית קובעת כי תקופת ההתיישנות מתחילה כאשר הנאמן מתכחש לנאמנות, מה שאירע במקרה זה בעת הגשת כתב ההגנה של הנתבעים. גם טענת השיהוי של הנתבעים נדחית, שכן הם לא הוכיחו את טענתם לנזק ראייתי, וממילא אין הצדקה לחסימת טענת התובע בתרחיש זה. באשר למכירה השנייה והשלישית, שהתרחשו בשנת 1997 (או בשנת 2000 על פי ההסכם הכתוב) ובשנת 2000 בהתאמה, בית המשפט מכיר הן על סמך עדויותיהם של מספר עדים והן על סמך ההסכמים הכתובים, למרות שסכום התמורה לא צוין באחרון. רישומם הנוכחי של הנתבעים כבעלים למחצה יתוקן כך שישקף את בעלותו המלאה של התובע לאחר שהמכירות ידווחו לרשויות ויוצגו המסמכים הדרושים. הנתבעים חויבו לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪.