ע"פ 5762/13

תקציר

במקרה זה דן בית המשפט בערעוריהם של שני מערערים, נהי ואנואר, על פסקי דין שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי שהתבססו בעיקר על קביעות עובדתיות והערכות מהימנות של עדים שהיו מעורבים באירוע ירי. ערעורו של נהי התמקד בערעור על מהימנות עדויות העדים ועל הראיות ששימשו להרשעתו, תוך ציון חוסר עקביות לכאורה וטענה כי עדים קשרו קשר נגדו. עם זאת, ערכאת הערעור לא ראתה סיבה משכנעת להפוך את ממצאיה העובדתיים של הערכאה הנמוכה יותר, אשר בחנה בקפידה את הראיות ומצאה את העדויות אמינות למרות כמה סתירות קלות האופייניות לאירועים דינמיים וכאוטיים שכאלה. גם טענתו של נהי כי הירי לא גרם בבירור לנזק נדחתה, שכן בית המשפט כבר התחשב בנסיבות אלה במהלך גזר הדין. כמו כן, אנואר ערער על אמינותם של עדי התביעה, וטען כי הם היו מוטים או מונעים מנקמנות אישית. בית המשפט לא מצא בכך כל הצדקה, והצביע על העקביות והאישוש בין עדויות שונות של עדים ועל היעדר ראיות חיוביות לנרטיב הנגדי של אנואר. זאת ועוד, בית המשפט לערעורים אישר את בחינתו היסודית והמנומקת של בית המשפט המחוזי את חומר הראיות, לרבות עדויות לפיהן אנואר ירה באדם במהלך האירוע. בית המשפט גם סירב לשנות את העונשים בהתבסס על נסיבות מקלות לכאורה, וציין כי המערערים עסקו בפעולות שסיבכו את הליך המשפט. פסקי הדין הדגישו את הקושי לקבוע אחריות אישית בתרחישי סכסוך קבוצתי, אך אישרו את ממצאי בית המשפט המחוזי ואת האחריות הפלילית שנקבעה על סמך ראיות זמינות. לפיכך, שני הערעורים נדחו, וגזרי הדין המקוריים נשמרו.