בש"א 1008/06

תקציר

פסק הדין דוחה את התביעה נגד כל הנתבעים על הסף, וקובע כי השטחים הכבושים היו בשליטה צבאית ישראלית ולא חלק מריבונותה. המפקד הצבאי, כריבון, שינה את מעמדם המשפטי של שטחים אלה עם חתימת הסכם הביניים עם הרשות הפלסטינית, והעביר חלק מהם לשליטת הרשות. שליטה זו מגיעה עם סמכויות ריבוניות, אם כי הרשות הפלסטינית אינה מוכרת כמדינה, ולכן היא נהנית מחסינות על פי המשפט הבינלאומי. אזרחים ישראלים אינם יכולים לטעון לשימור המצב המשפטי הקודם בנוגע לביצוע פסקי דין בשטחים הכבושים, שכן הדבר תלוי במעמדם הבינלאומי של שטחים אלה ולא במדינת ישראל. הרשות הפלסטינית, כגוף מעין ריבוני, אינה יכולה להיתבע בישראל על אכיפת כללי ריבונות, והסכם הביניים אינו מטיל עליה חובה סטטוטורית על פי הדין הישראלי. זאת ועוד, מדינת ישראל ופקידיה אינם מתרשלים בניסוח ההסכם ובביצועו, שכן שינוי מעמדם המשפטי של השטחים הוא עניין פוליטי ואינו תלוי במדינה בלבד. הסכמים בינלאומיים כמו הסכם הביניים אינם הופכים אוטומטית לחלק מהמשפט הישראלי, ובתי המשפט אינם יכולים לבחון אותם מטעמי סבירות. התובעת, עמותה העוסקת ברכישת קרקעות בשטחים, טענה כי הנתבעים כשלו באכיפת פסקי דין ישראליים בשטחים שבשליטת הרשות הפלסטינית. עם זאת, בית המשפט קיבל את טענות הנתבעים ודחה את התביעה, תוך שהוא מציין כי הרשות נהנית מחסינות וכי החקיקה וההסכמים הישראליים אינם מקימים עילת תביעה.