ע"א 4958/09

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בסוגיה משפטית מורכבת סביב פסק דין לפשרה בסכסוך משפטי ממושך בין נעימי לבנק. ליבת הוויכוח נסובה סביב תחולת פסק הדין רביד, אשר דחה את בקשתו של נעימי לתקן את כתב תביעתם בשל התיישנות. על בית המשפט לקבוע האם פסק דין רביד חוסם את ניסיונו של נעימי לבטל פסק דין בפשרה בעילה של הפרה, טעות או הטעיה. השופט עמית קובע כי יש לדחות את הערעור. ההליך הנכון לביטול הסכם פשרה, שכבר קיבל תוקף כפסק דין, הוא באמצעות תביעה נפרדת לביטול פסק הדין. הגשת תביעה שכנגד או פרשנות החלטות ביניים אינה הדרך הראויה. מאחר שפסק דין רביד כבר קבע כי עילות ביטול פסק הדין בהסדר הפשרה התיישנו, כל ניסיון לעקוף החלטה זו באמצעות תביעה נפרדת יגבל בניצול לרעה של ההליך. יתר על כן, השופט מדגיש כי יש לבחון כל מקרה לגופו, והמצב הנוכחי שונה ממקרים אחרים בהם עשויה להיות הצדקה לתביעה נפרדת. בנוסף, מציין השופט עמית כי את פסק דין אריה, המאפשר בחינה מחודשת של החלטות ביניים, יש ליישם במסגרת ההליך העיקרי עצמו ולא בערעור הנוכחי על פסק דין אחר. עוד מדגישה השופטת כי לנעימי נותרה האפשרות לערער על פסק הדין בתביעה השלישית ולהעלות את סוגיית תיקון כתב התביעה במסגרת אותו הליך. זוהי, לטענתו, העילה המתאימה לקביעת תחולתו של פסק דין אריה, המתיר התנגדות להחלטות ביניים. סגני הנשיא ריבלין וחיות מסכימים עם ההחלטה המקיפה.