עע"מ 5106/14

תקציר

פסק הדין דן בערעור על החלטתה השנייה של העירייה בעניין מינוי בעלי תפקידים בעירייה, ומתייחס באופן ספציפי לאי חוקיותה של החלטה זו בשל פגמים פרוצדורליים, כגון שלילת זכות הטיעון ממשתתפי הישיבה. ראשית, ביקש הערעור לבטל את פסק דינו של בית משפט קמא בדבר בטלותו ביחס להחלטה השנייה, שנקבע כי אינה רלוונטית בשל השינויים שנעשו לאחר מכן, לרבות הבחירות לראשות העיר. בית המשפט מתמקד בטענותיה החלופיות של העירייה, ובראשן השאלה האם בטלותה של ההחלטה השנייה צריכה לחול על מינויו של בכר לפי סעיף 19א והאם להורות על בטלותה היחסית. ההחלטה השנייה התקבלה בבירור שלא כדין, כאשר פגם קריטי הוא היעדר זכויות טיעון. למרות שההחלטה בטלה מיסודה, בקשת העירייה ל"בטלות יחסית" מתקבלת באופן חלקי, תוך שמירה על תוקפה לגבי צדדים שלישיים בתקופת הביניים אך לא לגבי המינויים החדשים וענייניה הפנימיים של העירייה. ההחלטה מדגישה את חשיבות השמירה על שלטון החוק בפעילות העירייה, ומסבירה כי אי ביצוע הדבר עלול להוביל לתוצאות משפטיות וכספיות בלתי רצויות. הוא מסתיים בכך שבית המשפט מורה לעירייה לשאת בהוצאות ומאשר כי פסיקתם שומרת על תוקף כלפי צדדים שלישיים בלבד, תוך הדגשת גמישות האפסיות היחסית לאיזון בין אינטרס ציבורי לעקרונות משפטיים תוך שמירה מפני השלכות בלתי צודקות על צדדים שלישיים המעורבים בעירייה.